כמה מרגשת כל ידיעה על שחרור חטופים וחטופות. בוודאי ניסיתם לדמיין מה הם עברו, אם קיבלו אוכל, אם יש להם אויר, אם היו לבד, איך התייחסו אליהם (בכל היבט) ואיך הם התמודדו עם הפחד??
ופתאום מגיעה התמונה והם נראים לשמחתנו מחוייכים, נקיים ומסופרים… אז האם דמיינו לשווא?🤫 ממש לא! זה לא אומר מאומה על מצבם הנפשי וחשוב לדעת: התמונות המחוייכות משקפות רק את השמחה הנקודתית של היציאה מהמצב המאיים והחזרה הביתה, הפגישה עם יקיריהם וקבלת אהבה ממדינה שלמה.
אז איך הם התמודדו שם עם הפחד הקיומי והמציאות הקשה והמתמשכת? כנראה בין השאר, עם מנגנוני הגנה שעבדו קשה ומסביב לשעון.
'מנגנון הגנה' הוא מונח שטבע זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה, המתאר פעולה נפשית לא מודעת של האדם, במטרה להגן על עצמו מפני חרדה, כאב או התמודדות עם חוויות קשות, המאיימים על יציבותו הנפשית. כל בני האדם משתמשים במנגנוני הגנה במצבים מסוימים היות והם נחוצים להסתגלות למציאות, להתמודדות עם חוויות מאתגרות ומאפשרים להמשיך לתפקד מתוך רגיעה ואיזון, בלי "לגעת" בכאב הנפשי.
ישנם מספר סוגים של מנגנוני הגנה, ביניהם 'הדחקה' (למשל שאנו לא מעוניינים לדבר על משהו עצוב ו"שוכחים" אותו), 'הכחשה' (מרוב שזה לא נתפס, באופן לא מודע, אנחנו משכנעים את עצמנו ומאמינים שזה לא קרה), 'התקה' (למשל להוציא תסכול וכעסים לא על זה שגרם לנו להרגיש כך אלא על מישהו אחר שלא יעשה לנו כלום אם נכעס עליו) ועוד.
מנגנון נוסף שהוזכר ע"י פרויד ולימים קיבל את המונח תסמונת סטוקהולם – הזדהות עם התוקפן, ביחס לשבי והורחב להתעללויות וקרבנות תקיפות טראומטיות נוספות. כאשר אדם שוהה עם התוקף לאורך זמן, הוא מתחיל להכיר אותו יותר ואף להיקשר אליו. זה קל יותר להתמודדות מאשר להרגיש את החרדה והאמת הכואבת שאדם זה פוגע בו. הוא יכול להבין למה הוא פגע בו, לגונן עליו ושוב באופן לא מודע, יעדיף להזדהות עם התוקפן ולהרגיש כמוהו – חזק, מאשר להיות קורבן חלש.
מנגנוני ההגנה עוזרים לנו להישמר ממצוקה מידית, אך לאורך זמן הם עלולים לגרום לפגיעה תפקודית ורגשית קשה היות והם דורשים המון משאבים ואנרגיה ומעוותים את תפיסת המציאות והחשיבה.
מנגנון מעניין שדווקא גורם ליעילות במצב מאיים הוא 'עידון' – להשתמש בדחפים הפנימיים המקושרים לתוקפנות וכעס למשל, ולפרוק אותם בדרך מעודנת יותר. לדוגמה חטופים וחטופות שלקחו על עצמם לדאוג לאחרים בשבי, להשיג דברים עבורם, לנהל משא ומתן עם השובים וכד'. כמה מהם סיפרו שזו היתה עבורם דרך התמודדות שסייעה להם לשמור על שפיותם.
אז זה לא יהיה פשוט עבור השבים הביתה, טיפול במנגנוני ההגנה והגמשתם ייקח זמן. אנו מאמינים שהם עוד יצליחו להרגיש יותר שמחה ופחות כאב.
אנו מאחלים לכולם שלמות הנפש והגוף ומתפללים להשבת כולם הביתה❤️
