כולנו כואבים, כולנו דואגים.
משפחות מייחלות שהדפיקה בדלת לא תהיה אצלם, משפחות אחרות רק מייחלות להודעה שאהוביהם שלמים ובדרכם בחזרה מהשבי הנורא. משפחות מפונים מייחלים לביתם בחזרה, משפחות אחרות מתמודדות עם אפס פרנסה, משפחות הפצועים מתפללים לרפואה, ומשפחות נוספות קיבלו תואר לא רצוי – משפחה שכולה.
כל אחד ואחת מאיתנו שייכים לאחת מאלה, או גם וגם. ואם לא, אז הכאב עליהן, הכאב הפרטי, הקושי, הלחץ, הכעס, החרדה, מקננים בכולנו.
יחד עם זאת, העובדה שמרגישים את רוח הלחימה בחזית ובעורף, את העזרה, ההתנדבות והערבות ההדדית של העם הנפלא שלנו, מחזקת ונותנת תקוה.
למרות הבשורות הקשות בכל יום ובכל שעה, צריך להמשיך להרים את הראש, אין לנו ברירה. זה הכוח שיסייע לריפוי – הכוח הפנימי לצד העשייה.
כל אחד ואחת מאיתנו צריך לנסות להתבונן פנימה ולמצוא את האור הפנימי שלו, התרופה הפרוביוטית האישית לחיזוק נפשו. כי כל אחד הוא אור קטן, כולנו אור איתן ואור תמיד גובר על חושך.
הנה לכם תרגיל מהגישה הנרטיבית, אותו העבירה אתמול לצוות השיקום שרה קלה מאיר (תודה גדולה שרה🙏), מנהלת אזור המרכז והשפלה בתעסוקה הנתמכת של בית חם:
קחו דף ועט, רצוי גם צבעים, וציירו עץ. על כל אלמנט בעץ כיתבו:
🌴 שורשים – מאיפה באתי, מה המקורות שלי, מה הסיפור שלי
🌵 אדמה- היכן אני היום, איך נראים חיי
🌳 גזע – מה היכולות, הכישורים והחוזקות שלי
🌿 ענפים – מה החלומות שלי, השאיפות, התקוות
🍃 עלים – דמויות משמעותיות בחיי (גם אם הן כבר לא איתנו)
🍏 פירות – מה המתנות שקיבלתי בחיי, רוחניות או גשמיות
🦋 ציפורים ופרפרים – מה אני נותן לעולם בחזרה, מה האור שאני מפיץ?
מבטיחים לכם שתצאו מחוזקים, במיוחד עם דבריו המופלאים לסיום של הרב קוק שרלוונטיים יותר מתמיד:
"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו"
שולחים את תנחומינו העמוקים וחיבוק גדול לכל המשפחות💔 יחד ננצח
