רחל (שם בדוי) היתה בטיפול וקיבלה מעטפת תמיכתית רחבה מגורמי מקצוע ומשפחה. למרות זאת, דווקא בתקופה שעל פניו נראתה אופטימית ויציבה, התאבדה.
גם שושי (שם בדוי) ניסתה להתאבד, דווקא לאחר פגישה מעולה עם עובדת השיקום שבה נראתה ונשמעה טוב. לשמחתנו היא לא הצליחה.
לרוב נדמה כי ישנם סימנים מקדימים ברורים למצב של אובדנות, אך ישנם גם מקרים שבהם ההתאבדות מתרחשת ללא סימנים גלויים וחשוב להגביר מודעות גם אליהם. כיצד?
הספרות המקצועית מציגה 2 סוגי אובדנות: תכנון מראש לעומת אימפולסיביות.
⬅️ תכנון ארוך טווח:
ברוב המקרים, התאבדות מתרחשת לאחר תהליך ממושך של מחשבות אובדניות והתדרדרות במצב הנפשי. במהלך התקופה הזו, האדם עלול לחוות דיכאון, תחושת חוסר תקווה ומצוקה קשה. לעיתים קרובות מופיעים סימנים מקדימים כמו דיבורים על מוות, שינויי מצב רוח, פרידה מחפצים יקרי ערך, או נסיגה חברתית.
⬅️ אובדנות אימפולסיבית:
תופעה של אובדנות, שבה אדם מחליט להתאבד באופן פתאומי, ללא תכנון מוקדם. מצב כזה עלול להתרחש במצבי לחץ קיצוני, התקפי דיכאון, כעס, שימוש באלכוהול או בסמים, או במצבים נפשיים מיוחדים כמו PTSD.
מחקרים מצביעים על כך שאימפולסיביות גבוהה עשויה להיות גורם סיכון להתנהגות אובדנית פתאומית.
בשני סוגי האובדנות יכולה להיראות שלווה מדומה – סימן מבלבל שיש לשים אליו לב. המעבר לרוגע ושלווה יכול להתרחש לאחר שאדם הגיע להחלטה לסיים את חייו, מה שיכול לגרום לו לתחושת "הקלה" כוזבת. השינוי הזה עלול להטעות את הסביבה ולגרום לה לחשוב שהמצב השתפר, בעוד שלמעשה מדובר בסכנה קרבה.
כיצד ניתן למנוע אובדנות, כשיש וגם כשאין סימנים מקדימים?
🩵 יצירת סביבה תומכת ופתוחה לתקשורת רגשית – עידוד אנשים לדבר על רגשותיהם ולפנות לעזרה.
🩵 שימת לב לשינויים קטנים גם כאשר אין סימנים ברורים. שינויים קלים בהתנהגות (לטובה או לרעה) עשויים להצביע על מצוקה.
🩵 העלאת מודעות (גם של אנשי מקצוע) – להכיר במגוון רחב של סימנים ולעודד התערבות מוקדמת.
🩵 הרחקת אמצעי הקטל – במיוחד אם יש נסיונות קודמים והאדם הינו באוכלוסיית סיכון (כמו בני נוער וצעירים, אנשים עם הפרעת אישיות, נסיונות התאבדות קודמים ועוד). דבר שיכול למנוע (או לפחות לעכב) התאבדות אימפולסיבית.
🩵 הנגשת שירותי בריאות הנפש – הקלה על הגישה לשירותים אלה והפחתת הסטיגמה. אפשרות לערוץ תקשורת תומך, נגיש ומיידי בעת מצוקה.
🩵 תמיכה חברתית וקהילתית – חיזוק קשרים חברתיים באופן שוטף ורציף וחיזוק התחושה (במעשים ובמילים) שהאדם לא לבד.
לסיכום נאמר – לא לפחד לדבר על אבדנות! זה לא ייתן רעיונות, זה רק יפחית את המצוקה.
אם את.ה חש.ה מצוקה נפשית או אם אתם מכירים אדם במצוקה, חייגו אלינו: 9518* .
